יהדות תוניסיה

יהדות תוניסיה
 לפי המסורת, יהודים התיישבו בתוניסיה עוד בימי שלמה המלך. בתקופת האימפריה הרומית היו בתוניסיה קהילות יהודיות רבות שכללו לפחות 15,000 יהודים. ידוע ששבטים מקומיים התגיירו וחלק מהם נלחם נגד כיבוש צפון אפריקה על ידי הערבים. במיוחד התפרסמה ישיבת קירואן אשר שכנה בעיר קירואן, שם פעלו במאות ה-9 וה-10 ישיבות רבות ומפורסמות, וחכמים גדולים ומפורסמים (כגון רבי יעקב בן ניסים, הרב ניסים גאון, רבי חושיאל, רבנו חננאל).

כמו כן ידועה באדיקותה יהדות האי ג'רבה שבתוניסיה ואשר שוהה באי ככל הנראה עוד מימי  חורבן בית ראשון וכוללת בעיקר צאצאי כוהנים. יהודי האי נחשבים לידענים גדולים בתחום ההלכות ומהווים לא פעם אסמכתה להגייה העברית הנכונה. קהילת יהודי תוניסיה מורכבת משתי קהילות עיקריות - הקהילה היהודית המקומית, שכונתה אל תוו'אנשא, וקהילת היהודים המהגרים מאירופה, גירוש ספרד ליוורנו ומלטה המכונים אל גראנה. עם החלת הפרוטקטורט הצרפתי בתוניסיה ב-1881, יכולה הייתה הקהילה היהודית לבחור גם באזרחות צרפתית כדי לקבל את הגנת השלטון הזר ואכן רבים מבניה של קהילה זו הם אזרחי צרפת. רבים מבני הקהילה היהודית למדו בבתי ספר צרפתיים, וכך הפכו לחלק מהאליטה הכלכלית והאינטלקטואלית המקומית.

יהודי תוניסיה השתתפו בתהליך הציוני ומנהיגיהם אף השתתפו במספר קונגרסים באירופה. הקשר עם התנועה הציונית הלך והתחזק ככל שחלף הזמן. הקשר הטוב ביותר היה עם מנהיג הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי. באותה העת אף הוקם בתוניסיה סניף של תנועת בית"ר, המושתתת על השקפת עולמו של ז'בוטינסקי. בין מייסדיה ונציביה נמנה גם אפרים לוזון, שכיהן בתפקיד זה עד עלייתו לארץ ישראל.

במשך רוב השנים לא סבלו היהודים מרדיפות בתוניסיה אולם אירעו מספר מקרים של רצח יהודים, ביזה והלשנה. בתחילת מלחמת העולם השנייה היו בתוניסיה כ-100.000 יהודים. לאחר הכיבוש הגרמני בתוניסיה, נשלחו חלק מיהודי תוניסיה למחנות השמדה ולמחנות עבודה באירופה. מיד לאחר סילוק הכובש הגרמני מתוניסיה בידי בעלות הברית החלה התעוררות משמעותית של הרעיון הציוני בתוניסיה ועד מהרה החלו בניה בהתגייסות לפעילות למען הקמת המדינה היהודית.

משקיבלה תוניסיה עצמאות ב-1956 החלה התנכלות של השלטון ליהודים. נאסר קיומו של ועד הקהילה היהודי ונאסרה פעילותם של האגודות ומוסדות התרבות והספורט היהודיות. ב-1958 התגברו הרדיפות, בוטלה פעילותו של בית הדין הרבני, הרובע היהודי נהרס בידי השלטונות ובית העלמין היהודי הופקע "לטובת הכלל". בעקבות זאת עזבו את תוניסיה כשמונים אלף יהודים. ב-1967 החריפה מאוד האנטישמיות והיהודים סבלו מפגיעות והתנכלויות משפילות רבות. בעקבות זאת עזבו שארית יהודי תוניסיהונותרו בתוניסיה נכון ל-2011 פחות מ-1,000 יהודים, רובם באי ג'רבה.